<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין רנ"א</h1>
<h2>דף נח:</h2>
והמצוה הרנ"א היא שהזהירנו מהונות קצתנו את קצתנו בדברים. והוא שנאמר לו מאמרים יכאיבוהו ויכעיסוהו ולא יוכל לעמוד מפני שיתבייש מהם. כמו שתזכור לו פעולות נערותו ועשה תשובה מהם ותאמר לו תודה לאל שהעתיקך מן הדבר הפלוני אל זה העניין הטוב. וכמו זה ההתלהלה במומין המכאיבים. והוא אמרו (בהר פ' י"ז) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. אמרו (ספרא פ' ג' ה"ד ורפ"ד, ב"מ נ"ח:) זו אונאת דברים. ולשון ספרא (פ"ד ה"א—ב') כשהוא אומר ולא תונו איש את עמיתו הרי אונאת דברים אמורה הא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים היו חלאים באים עליו וכו' היו חמרים וכו' לא יאמר לו בכמה חפץ זה וכו'. ואמרו (ב"מ נ"ח:) גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שבאונאת דברים הוא אומר ויראת מאלהיך. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ברביעי ממציעא (נ"ח:, נ"ט.:).
